יום רביעי, 26 בפברואר 2014

שפע של התחלות

אחת ממתנות יום ההולדת שקיבלתי לגיל 25 היא שפע של התחלות.

שפע זה מילה אולי מוזרה לתאר נסיעה ארוכה למדינה שמאופיינת בעוני כה חריף. מוזר לתאר שפע בחברה
שבה אדם נולד שייך לקאסטה מסוימת שייתכן ולמשך חייו תגביל את שפע הבחירות, או המחסור בהן שיהיו לו.
אבל הודו היא שפע מסוג אחר, בסיסי יותר, הקשור לגוף האנושי, לא למוח הציני הביקורתי. לגוף שחווה את הרגע דרך החושים ולא לפי המסננות שהחיים מלמדים אותנו.

ההתחלה שלי בהודו היא שפע. כל חוש עובד כאן כל הזמן ולא יכול או רוצה לנוח לרגע.
ריחות של תבלינים, פיח ועשן, של האנשים מסביב, של הבית שבמזוודה שלי.
צלילים וקולות של המולה- הרכבים והנהגים בכביש, הרוכלים בדוכני הרחוב, קולות ילדים משחקים ולומדים, מילים של היכרות ושיחה ולימוד בבית חדש.
טעמים חדשים- של המים המינרלים שחייבים לשתות, של המאכלים במסעדות יוקרתיות, של ארוחת בוקר מקומית מסורתית, של קוקוס טרי שנפתח רק עבורנו.

שפע

רימון- סמל השפע היהודי
זה מציף ומבלבל בשביל התחלה. והרי ההתחלה, הצעד הראשון דורש כל כך הרבה אומץ. הילדים ברחוב כאן מאוד סקרנים לגבינו "הזרים" ורוצים מאוד ליצור קשר אנושי איתנו. הם סוקרים אותנו במבט, מגניבים חיוך נבוך. בחבורת ילדות, לרוב במדי בית ספר וצמות, תהיה תמיד ילדה אחת, אמיצה שתעשה את הצעד הראשון, ותרים את ידה לנפנוף של שלום לעברנו, היא תמתין במתח אלפית השנייה לראות אם האומץ השתלם כאשר תגלה שהתגובה מגיעה, והתגמול להימור שעשתה גדול- אחריה ינהגו כל דבוקת הבנות כמוה ואנחנו נגיב בשפע ידיים ללחוץ, תשובות לשאלות סקרניות, חיוכים ורצון כן לקרבה.

ונשאלת השאלה, מה נותן ליחיד או יחידה את האומץ לעשות את הצעד האמיץ הזה, שמימינו ומשמאלו ואפילו הוא עצמו לא חלם או חשבה שתעשה. כנראה שאותה ילדה מזהה את הסקרנות ההדדית, ושגם אנחנו אולי חוששים, את הרצון להכיר וללמוד ולהתקרב באמת לאנשים שחיים בשפע ההודי הזה- צבעים, דתות, לשונות, מורכבויות, התמודדויות וכל הדברים שעוד אפגוש בדרך.

אני מניחה שזה מה שמניע את אותה ילדה קטנה שמנופפת ראשונה לקראתנו. כי זה מה שהניע אותי לקחת את שפע ההתחלות שקיבלתי במתנה ולאמץ אותם לחיקי בקבלה, אהבה, ציפייה. הימרתי שבצד השני יש מי שרוצה כמוני להכיר, להתנסות לקבל ולתת הזדמנות.


כך מונחות לפתחי שפע התחלות שמשמנות עוד יותר ממה שאוכל לדמיין- הדברים החדשים שאלמד על הודו, על העולם, על עצמי. שפע הצבעים שאלבש בחולצות הקורטות בשהותי כאן, שפע האנשים החדשים שאכיר, שיעניקו לי חניכה ויקיפו אותי באכפתיות, שפע המשתתפים שאלווה, חברים חדשים. שפע של אנשים תומכים שמעשירים את חיי באהבתם גם מרחוק. ומקווה לעצמי שאלמד למצוא את השפע שבי, ואת השפע שאני- גם בימים של עוני, או המולה, בימים שאמשיך לעצב את עצמי. כמו הודו עצמה. 


"כל שיר חושף איזה סוד..."



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה